אחסון הוא הנושא הכי משעמם בעולם יזמות האינטרנט.

ואנחנו עומדים להקדיש לו 2,000 מילים.

יש לזה סיבה אחת: זו גם ההחלטה היחידה שאנשים מקבלים תוך 30 שניות, לפי המחיר, ואז חיים איתה שלוש שנים.

ובדרך כלל זה עובד מצוין. הבלוג עולה, עושה 40 כניסות ביום, הכל בסדר.

הבעיה מתחילה בדיוק ברגע שחיכיתם לו.

המאמר שכתבתם לפני שמונה חודשים סוף סוף מתברג בגוגל. נכנסים 900 אנשים ביום. והאחסון המשותף שלכם ב-12 שקל בחודש עושה בדיוק את מה שהוא מתוכנן לעשות ב-12 שקל בחודש.

הוא נחנק.

וזה הדבר שכואב הכי הרבה בתחום הזה: לא להיכשל. להצליח, ולא להיות מוכנים לזה. אחסון איטי ובעייתי מוריד אחוזי המרה ודופק לכם את מעורבות הגולשים באתר.

אז מה זה Cloudways, בלי הז'רגון?

תחשבו על מטבח של מסעדה.

הלקוחות שלכם אף פעם לא רואים אותו. הם רואים את הצלחת.

אבל אם המקרר נדפק בשבת בלילה – הם מרגישים את זה מיד, וחלק מהם לא חוזרים.

אחסון משותף זה מטבח שאתם חולקים עם עוד 200 שפים. זול, ואתם לא שולטים בכלום.

שרת VPS שלכם זה מטבח פרטי. אתם גם המכונאי שלו. אתם מתקינים, מעדכנים, מאבטחים, ובשתיים בלילה כשמשהו נופל, אתם בגוגל מחפשים פקודות טרמינל.

Cloudways הוא מטבח פרטי שמגיע עם צוות תחזוקה.

התשתית עצמה היא של DigitalOcean, Vultr, Linode, AWS או Google Cloud – אתם בוחרים. Cloudways היא שכבת הניהול מעל: היא מקימה את השרת, מגדירה אותו, מתחזקת אותו ונותנת לכם לוח בקרה אחד במקום שורת פקודה.

זה לא אחסון. זו שכבה שמפרידה בינכם לבין העבודה שאתם לא רוצים לעשות.

וכן, זה עולה יותר מהאלטרנטיבה הזולה. נגיע לזה.

מה קורה בפועל בהקמה

זה החלק שמפתיע אנשים לטובה, אז נהיה ספציפיים.

בוחרים אפליקציה. WordPress מותאם, פריימוורקים אחרים, או סטאק בהתאמה אישית. לא בונים שרת מאפס – מקבלים סביבה שכבר מכווננת לביצועים.

בוחרים ספק תשתית. DigitalOcean, Vultr, Linode, AWS או Google Cloud. עבור רוב האתרים DigitalOcean היא ברירת מחדל הגיונית; ל-AWS ו-Google Cloud יש היגיון כשיש דרישות ספציפיות, והמחיר בהתאם.

בוחרים גודל. בשלב הפיתוח והבדיקות 1GB מספיק בהחלט. כשהאתר עולה לאוויר, 2GB זה לגמרי נוח. אתרים עם תנועה רצינית יתחילו מ-4GB ומעלה.

וכאן הנקודה שחשוב להבין: אתם לא ננעלים על הבחירה הזאת. אפשר להתחיל קטן ולהגדיל אחר כך, וזה בדיוק ההפך מרוב חבילות האחסון שמוכרים לכם שנה מראש.

Flexible מול Autonomous: כאן רוב האנשים משלמים יותר מדי

לפלטפורמה יש שני מצבי עבודה, וההבדל ביניהם הוא הבדל של כסף אמיתי.

Flexible הוא המצב החסכוני. הוא מיועד לבלוגים, אתרי תוכן קטנים ופרויקטים צדדיים – כלומר, לרוב המוחלט של מי שקורא את המאמר הזה.

Autonomous בנוי לעומסים: חנויות אונליין שמריצות קמפיינים PPC וסוציאל, פרויקטי מדיה, מערכות למידה. קלאודוויז יודע להתמודד עם קפיצות תנועה פתאומיות בעזרת סקיילינג אוטומטי, והוא עולה יותר – כי הוא עושה יותר.

ההמלצה שלנו פשוטה: אם אתם עדיין לא יודעים בוודאות שאתם צריכים Autonomous, אתם לא צריכים אותו.

תתחילו ב-Flexible. אף אחד לא מת מזה שהוא שדרג חודשיים מאוחר מדי.

סקיילינג: מה זה בעצם אומר

זו מילה שמסתובבת הרבה ומוסברת מעט, אז נעשה סדר בשתי שורות.

סקיילינג אנכי זה להוסיף כוח לשרת הקיים – עוד CPU, עוד RAM, עוד אחסון. זה כמו לשדרג רכיבים במחשב. פשוט, מהיר, ומוגבל בסופו של דבר לגבול הפיזי של מכונה אחת.

סקיילינג אופקי זה להוסיף עוד שרתים ולפזר ביניהם את העומס, בדרך כלל דרך Load Balancer שמנתב את התנועה. יתרון: יתירות (שרת אחד נופל, האחרים ממשיכים) וקיבולת כמעט בלתי מוגבלת. חיסרון: מורכבות אחרת לגמרי.

מה שאתם מקבלים בלוח הבקרה של Cloudways הוא סקיילינג אנכי – הגדלת משאבי השרת בכמה קליקים כשהתנועה גדלה.

וזה, למען האמת, מה שרלוונטי ל-95% מהאתרים. סקיילינג אופקי הוא בעיה של מישהו שכבר יש לו בעיה טובה מאוד.

באותו תפריט צד יושבים גם ניהול הגיבויים והגדרות ה-SMTP – שליחת מיילים מקצועית מהאתר, שזה אחד הדברים שאנשים תמיד שוכחים עד שטופס יצירת הקשר מפסיק להגיע.

Site Manager: מתי זה באמת משנה

אם יש לכם אתר אחד, תדלגו על הסעיף הזה.

אם יש לכם ארבעה – זה כנראה הפיצ'ר שיחליט עבורכם.

ה-Site Manager מרכז את כל האפליקציות והאתרים במסך אחד: מצב ביצועים, עדכונים ועדכונים אוטומטיים, גיבויים, היסטוריית פריסות, החבילות הפעילות. אפשר גם לארח כמה אפליקציות על אותו שרת במקום שרת נפרד לכל פרויקט.

בשביל מי שמנהל אתרי לקוחות, זה ההבדל בין חמישה ממשקים וחמש סיסמאות לבין טאב אחד.

בשביל מי שבונה רשת של אתרי אפיליאייט, זה בדיוק אותו סיפור.

ההשוואה שחשוב לעשות

בואו נרד לקרקע: איך בודקים את זה בלי לשלם שקל

יש ניסיון חינם של 3 ימים, ללא כרטיס אשראי.

שלושה ימים זה לא הרבה, ובואו לא נתחזה – זה מספיק כדי להתרשם מהממשק, לא כדי למדוד ביצועים לאורך זמן. אז תנצלו אותם נכון:

1. פתחו חשבון והקימו שרת DigitalOcean בגודל 1GB.
2. התקינו WordPress דרך הסביבה המוכנה, ותנו לאפליקציה שם ופרויקט.
3. הריצו מיגרציה של אתר קיים, או התקינו תבנית עמוסה במיוחד.
4. תסתובבו בתפריט הצד: סקיילינג, גיבויים, SMTP. תבדקו אם הדברים שאתם עושים היום ידנית באמת יושבים שם.
5. תחליטו על סמך זה, לא על סמך מאמר – גם לא על סמך המאמר הזה.

התמחור הוא חודשי וגמיש, לפי המשאבים שאתם צורכים, והתשלום דרך כרטיס אשראי או PayPal. נקודת הכניסה בזמן כתיבת השורות האלה נעה סביב 11 דולר לחודש לחבילת DigitalOcean הקטנה.

הסתייגות הוגנת אחת: אנחנו ממליצים על Cloudways כי זה כלי שיש לו הצדקה ותועלת עבור מי שבונה נכס אמיתי. אם אתם עדיין לא בטוחים שתעלו 20 מאמרים, אל תתחילו כאן. תתחילו באחסון של 15 שקל, תוכיחו לעצמכם שאתם ממשיכים, ואז תעברו.

שאלות ותשובות

1. רגע – זה לא פשוט DigitalOcean עם תוספת מחיר?

במידה רבה כן, וזה בסדר גמור.

אתם משלמים על שכבת הניהול: התקנה, עדכונים, אבטחה, גיבויים, סקיילינג בקליק וממשק אחד לכל הפרויקטים. אם אתם יודעים להקים ולתחזק שרת לבד ונהנים מזה, תעשו את זה ישירות ותחסכו. אם התשובה היא "לא" או "אין לי זמן" – זה בדיוק מה שאתם קונים.

(אגב, Cloudways נרכשה על ידי DigitalOcean, אז הקשר בין השניים לא מקרי.)

2. אני מתחיל לגמרי. זה לא מוגזם בשבילי?

יכול להיות שכן.

אם אין לכם עדיין אתר, אין תנועה ואין הכנסה – אחסון משותף זול לגמרי יחזיק אתכם שנה בלי בעיה. עברו כשמתחיל להיות מה להפסיד.

3. אפשר להתחיל קטן ולגדול אחר כך?

כן, וזה אחד היתרונות המרכזיים. מתחילים ב-1GB לבדיקות, עוברים ל-2GB כשעולים לאוויר, מגדילים משם לפי הצורך. בלי מעבר בין ספקים ובלי לבנות מחדש.

4. מה ההבדל המעשי בין Flexible ל-Autonomous?

Flexible חסכוני ומיועד לתוכן, בלוגים ופרויקטים קטנים. Autonomous בנוי לחנויות ופרויקטי מדיה עם קפיצות תנועה, ומספק סקיילינג אוטומטי. אם אתם מתלבטים – זה Flexible.

5. צריך ידע טכני?

לא ברמת השרת. הסביבות מגיעות מוכנות, וההגדרות יושבות בממשק ולא בשורת פקודה. ידע בסיסי בוורדפרס עדיין נדרש – אף פלטפורמה לא תכתוב לכם את האתר.

6. אפשר להריץ כמה אתרים על שרת אחד?

כן. אפשר לנהל כמה אפליקציות על אותו שרת ולראות את כולן ב-Site Manager, במקום שרת נפרד לכל פרויקט. זה החיסכון האמיתי למי שמנהל יותר מאתר אחד.

7. ומה עם אימייל?

יש הגדרות SMTP בממשק לשליחת מיילים מהאתר – טפסים, התראות, דיוור. שימו לב שזה נועד לשליחה מהאתר, לא כתחליף לתיבת דואר עסקית.

8. אפשר לרדת חזרה בחבילה אם התנועה יורדת?

הרעיון של המודל הוא התאמת משאבים לצורך, בשני הכיוונים. עם זאת, בהעלאה והורדה של משאבים יש הבדלים טכניים בין ספקים – שווה לבדוק את זה מול התמיכה לפני שמסתמכים על זה כאסטרטגיה.

9. כמה באמת מרוויחים מתוכנית השותפים?

תלוי לחלוטין בכמות ובאיכות התנועה שלכם. המספרים שפורסמו – עד 125 דולר במודל המדרגות, או 30 דולר ועוד 7% חוזר – הם התקרה, לא הממוצע. וכזכור, העמלה מאושרת רק אחרי שתי חשבוניות ששולמו. כל מי שמציג לכם תחזית הכנסה מדויקת מתוכנית אפיליאייט מוכר לכם משהו.

למי זה לא מתאים, ולמי כן

Cloudways לא מתאים לכם אם אין לכם עדיין אתר שמצדיק מערכת כזו, או אם אתם מסוג האנשים שנהנים להגדיר Nginx בעצמם ביום שישי בערב. במקרה הראשון זה מוקדם, ובשני אתם משלמים על משהו שאתם ממילא אוהבים לעשות.

הוא כן מתאים לכם אם האתר שלכם התחיל להביא תנועה אמיתית ואתם מרגישים שהוא מתחיל לזחול. אם אתם מנהלים יותר מפרויקט אחד. או אם הגעתם לנקודה שבה כל שעה שאתם משקיעים בתחזוקה טכנית היא שעה שלא כתבתם בה מאמר או עסקתם בהמרת לידים לכסף.

וזה בסוף הקריטריון האמיתי.

תחשבו על עצמכם בעוד חצי שנה. יש לכם שלושה אתרים, אחד מהם התחיל לעבוד, ומגיעה הודעה שיש עדכון אבטחה קריטי.

בגרסה אחת של החצי שנה הזאת אתם פותחים טרמינל.

בשנייה אתם ממשיכים לכתוב.

ההפרש בין שתי הגרסאות האלה עולה פחות ממה שרובכם מוציאים על קפה. השאלה היחידה היא אם כבר הגעתם לשלב שבו יש מה להגן עליו.